אני, דניאל-עודד קדם, המוכר גם כדניאל קלטי, מצהיר בזאת: כל מלה ומלה, שאכתוב כאן, הינה אמת לאמיתה!! לכל פרט ופרט, שיצויין כאן, קיימים עוד עשרות עדים - ולפרטים המוקדמים יותר (עד לכליאתנו ב"לאומי"), קיימים גם צילומים רבים, בווידאו ובסטילס, הזמינים ב-J14, בפייסבוק ואני משער, שגם ביוטיוב ובמקומות נוספים.
לילה ובקר, שתיים-עשרה שעות, בתחנת המשטרה בפי-גלילות...
הלוואי שיכולתי להעביר לכם, את הריח הנורא, את התחושות הזוועתיות, איך זהו-זה - אינך אדם עוד. אבל, לפחות, אם לא זה - לפחות, לפחות לכתוב. שתקבלו איזשהו מושג מינימאלי, על מהי משטרת ישראל - ומה היא מעוללת, בימינו-אלה, למחאה ולמוחים.
עקב מאורעות יום ו' האחרון (מעצרם הברוטאלי, של דפני ליף וחבריה), באתי בצהרי שבת לרוטשילד. ישבתי שם כמה שעות בהנאה רבה, תוך הכנה להפגנת-הערב: הפגנה, כבר לא רק על צדק חברתי - אלא גם על עצם-הזכות להפגין בישראל...
אוהלים, כבר אין אפשרות להקים שם, כידוע; אפילו שלטים, אין שום אפשרות להכין: ברגע, שאחד מפקחי "הסיירת הירוקה", של הרודן החשוך והנתעב חולדאי, הבחין במספר לוחות-קרטון אצלנו, ניסה להחרימם (פקחים אלה, בלוויית שוטרים למיניהם, נכחו, סיירו וטיילו, באיזור סביבנו, כל העת). רק מאוחר יותר, משהתמלא האיזור אנשים, ניתן היה, להכין בקרבם שלטים להפגנה, מבלי שיבחינו בכך הפקחים....עבירה על החוק!! מי היה מאמין.
בסביבות שש ~ שבע לפנות-ערב, כבר התמלא כל איזורנו ניידות משטרה, מכל סוג ומין.
בשמונה, התקיימה ברוטשילד הפגנה אחרת, של קהילת הלהט"ב, נגד הבליה האידיוטיים, של ח"כ אנסטסיה מיכאלי. רבים מאיתנו (כולל אותי) השתתפנו בה ואחר-כך, כל (או כמעט כל) משתתפיה, הצטרפו אלינו, להפגנה העיקרית:
• למען צדק חברתי
• למען דמוקרטיה ועצם-הזכות, להפגין על משהו בארצנו
• נגד אלימות המשטרה, שהופנתה, נגד אנשינו, בצהרי יום ו'
להפגנה חשובה וחיונית זו, באו המוני אדם - אינני יודע כמה, אני יודע רק, שכל כיכר הבימה, היתה מלאה לחלוטין וכמוה, גם שדרות רוטשילד ושאר הרחובות הסמוכים, ככל שהעין ראתה.
זהו עניינו העליון, של כל אזרח שהוא במדינה = מכל עמדה פוליטית שהיא - שיהיה חופש-הפגנה בישראל!!
אני-עצמי, החזקתי שלט, המפרט באילו מקרים, נדרש רשיון להפגנה; תנאים אלו, מופיעים גם באתר האגודה לזכויות-האזרח (http://www.acri.org.il/he/?p=20864), במסגרת ה"זכותון" (http://www.acri.org.il/he/?p=20121).
משם, צעדנו לכיוון עיריית ת"א, נגדה התקיימה ההפגנה: צעדנו לכיוון אבן-גבירול, אך השוטרים חסמונו במרמורק, אז פנינו להוברמן ומשם לדיזינגוף, ניסינו לרדת שוב לאבן-גבירול ושוב נתקלנו (בפינת שני רחובות אלו), בהתנגדות המשטרה - אנשי יס"מ, יצרו חומה בצורה ודחפו, בברוטאליות, כל מפגין/נה, שניסו להתקדם. מכיוון שכך, עלינו בחזרה למעלה בדיזינגוף וירדנו, במקום זאת, בשדרות ח"ן (שם נערכו, מיצגים אמנותיים יפים), עד לרבין: הכיכר, הקרויה ע"ש האדם הדגול, שנרצח בשטחה = ראש-ממשלתה האמיתי, החברתי והדמוקרט האחרון, של מדינת ישראל.
די-מהר, ניאותה המשטרה לאפשר לנו, לצעוד עד לקניון "גן העיר". מספר פעילים, נכנסו לחדר הקדמי, בסניף "בנק הפועלים", נופפו בו, בדגל ישראל ולא היה חסר הרבה, שגם הדגל האדום, יונף בתוך שטחו, של בנק בישראל... לאחר-מכן נודע לי, ששם - או בסניף "בנק דיסקונט", הנמצא איפשהו שם? - נופץ איזשהו חלון; אינני יודע, לא ראיתי זאת; ייתכן, שאיזשהו פעיל משולהב, השתלהב מעט יותר מן הראוי. אולי.
אז, נכנסו כמה חבר'ה, לחדר הקדמי בסניף "בנק לאומי", הנמצא בכניסה לקניון זה. בניגוד מוחלט לפרסום השקרי (שעל קיומו, נודע לי מאוחר יותר), כאילו התרחשה "פריצה", לא היא: בכל אחד מן הסניפים הללו, הרי, קיים חדר קדמי, הפתוח 24 שעות ביממה, לשימוש הלקוחות ובו כספומטים, עמדות-הפקדה ועוד. לחדר כזה, נכנסו הפעילים, שנכנסו לסניף "הפועלים" - ולחדר כזה, נכנסו גם אלה, שנכנסו ל"לאומי"... שום פריצה, לא התקיימה - לפחות לא שם.
ליד סניף "לאומי" זה, עמד מישהו, ובידו דגל אדום... נו, זה כבר היה, פיתוי גדול מדי: ביקשתי ממנו הדגל לרגע, נכנסתי, עם הדגל, לחדר קדמי זה, של סניף בנק "לאומי" ורקדתי קצת, עם הדגל האדום, בתוך חדר זה, של אחד מן הגרועים ביותר, החשוכים ביותר, במעוזי הקפיטליזם הטוטאליטארי.
אז, השבתי לו הדגל - ושבתי ונכנסתי פנימה, יחד עם עוד כמה אנשים, רקדנו קצת בפנים להנאתנו, אז, הכניס מאן-דהוא אוהל קטן לשם - אבל, עוד לא היה סיפק בידינו, ליהנות מן המחזה וכבר, שנייה אחת מאוחר יותר, הופיעו שוטרי היס"מ במקום.
"אוקיי, אני מתפנה מן המקום, אין שום בעיה. אני מתפנה מן המקום", שבתי והצהרתי, וכמוני גם אחרים -
אבל, היס"מניקים המפלצתיים הללו, הארורים הללו, בכלל לא רצו, שנתפנה מן המקום; נהפוך-הוא: הם שאפו לכלאנו במקום.
"כל האנארכיסטים בחדר הזה עצורים!" הודיע אחד מהם - ואני מדגיש: הוא בפירוש השתמש במלה "עצורים"!! לא "מעוכבים" - "עצורים"!! סיבת-הדגשה זו, תתברר לכם היטב, בעוד זמן קצר. לפחות תריסר בני-אדם (ואולי יותר), נכלאו על-ידם בחדר זה, שכמובן, כלל אינו מיועד לכך. אף שהשעה, כבר היתה קרובה לחצות, הרי עדיין, היה חם ולח (בכל זאת, ימים אלה, היו חמים מאד), בקושי היה לנו אוויר, בקושי היו לנו מים... והיס"מ, רק דחף פנימה, עוד ועוד אנשים - תוך שהם דוחפים אותם בכוח עלינו, באלימות ברוטאלית (קיבלתי מכה קלה בלסת). בשלב מסויים, כבר היינו, חושבני, בסביבות עשרים איש (ואולי יותר), כלואים ונחנקים, התחננו לצאת, התחננו לאוויר, למים - לשווא.
בשלב מסויים, בחורה אחת התעלפה - ובחור אחד ואני, נופפנו מעליה, הוא בשלט (שהחזקתי עד אז) ואני במחברת, שהיתה לי בתיק, על-מנת לתת לה מעט אוויר... וגם אני, כבר הייתי שטוף-זיעה וכמעט-כמעט התעלפתי.
בשלב מסויים, הורו לנו היס"מניקים, לשבת על הרצפה ולא לזוז.
כלואים בסניף בנק, בפקודת בריונים חמושים. יושבים על הרצפה ומפחדים לזוז. בחורה מעולפת, אינה זוכה לטיפול...
מזכיר ז'אנר הוליוודי מסויים, האין-זאת?
אבל כאשר, בתפקיד-השודדים, מצויה המשטרה - למי תפנה, לבקש הצלה? הא?
למי?
בשלב מסויים, הואילו השוטרים והיס"מניקים, להכניס לנו, כמה בקבוקי-מים ולאפשר את הוצאתה, של הבחורה המעולפת, החוצה ולאחר-זאת, נטלונו משם, אחד-אחד, לשבת ברחבה הסמוכה (בתוך קניון ארור זה), ליד סניף קפה "גרג" (עוד סמל טייקוני מתועב). בשלב מסויים, גם הורו לי לצאת ולוויתי לשם, בידי אחד מבריוניהם. בהגיעי לשם ניטל ממני, כמובן, טלפוני ומאז, הייתי בדממת-אלחוט כפויה (כרגיל במעצרים, עיכובים וכיו"ב).
בכל אותה עת, הוסיפו היס"מניקים ל"קטוף" מפגינים ולהביאם, לעתים בברוטאליות, אלינו לרחבה - עד שהיינו, כבר, בסביבות החמישים איש; אולי יותר.
קרוב לאחת בלילה, לקחו אותנו השוטרים לאוטובוס "דן", אותו הפקיעו לצורך זה ושעמד ברחוב הסמוך, הורו לנו להיכנס אליו והסיעונו לתחנת-משטרת הרצליה בגלילות.
משנכנס האוטובוס לשם, הורו לנו לרדת ולקחונו לאחד המבנים.
ריח עז של שתן, שלט במקום; החוויה היתה בלתי-נסבלת.
לתוך חדר-ישיבות זה, האפוף צחנת-שתן, הורו לנו השוטרים הארורים להיכנס, נטלו מאיתנו, את כל שאר-ציודנו ובחדר הנורא ההוא ישבנו, באור מלא, כל אותו הליל. השוטרים לא התירו לנו, אפילו, לכבות, את האור החזק ולנסות לישון קצת (וכבר היינו מותשים, כמובן, אחרי ההפגנה, הכליאה ועוד). פה ושם, בישבנו שם, שמו חלקנו רגליים, על כסא ממולם וכך עצמנו עין, לפחות לדקות בודדות, בערך.
היתה עמנו בחורה אחת, עם דרגת-נכות בת 100% מן הביטוח הלאומי, שהתחננה לקבל את הכדורים, להם היא זקוקה; רק מקץ עשר שעות(!) של תחינות, סוף-כל-סוף זכתה להם (עד כמה שהבנתי: רק לאחר חקירתה בבקר).
היה עמנו נער אחד, ילד, בן שבע-עשרה וחצי; ביום ראשון (כלומר, ביום שמייד לאחר אותו לילה) בגרות בתנ"ך. למשטרה - כך טענו יודעי-דבר - כלל אסור להחזיקו כך, לילה שלם, אף מבלי לאפשר לו, להודיע דבר להוריו!! ועדיין, רק בסביבות שמונה בבקר (אולי אחרי - אינני בטוח), אפשרו לו (כנראה - שוב, אינני בטוח) לצאת; עד אז, זכה בדיוק לאותו היחס המזעזע, לו זכינו כולנו.
מים קיבלנו, רק לאחר שהתחננו. רופא - איש מאיתנו לא ראה (והיו כמה וכמה אנשים שנחבלו). על אוכל - לא היה מה לדבר.
תוך-כדי כך, נטלו השוטרים אחד-אחד, אט-אט (היינו למעלה משמונים איש שם, כי כבר הגיעו גם העצורים מן האיילון - על חסימתו לא נודע לנו לפני-כן, כי כבר לא היינו בהפגנה אז, כמובן), לחקירה (למקום כבר הגיעו, כמובן, עורכי-הדין המעולים, מארגוני-המחאה השונים, במטרה להצילנו; הח' אלון-לי גרין, שהיה עצור אף הוא, רשם את כל שמותינו, על-מנת למסרם להם). הנחקרים (רובם או כולם, באמת שאינני בטוח) לא הוחזרו לחדר, כי אם נשלחו לסככה, בצידו השני, של מגרש-החניה ושם הושארו ואולצו לעמוד - אני מדגיש: לעמוד!! - במשך שעות על-גבי שעות, ברציפות, מאז ועד לשחרורנו בצהריים.
פה ושם ראינו אותם מרחוק, כשהלכנו לשירותים (שהיו במצב כה נורא, עד שפשוט, החלטתי להתאפק....כל אותם לילה, בקר וצהריים). לגבי מצבם מעבר לכך, מה עברו ומה חוו, שאלו אותם - אינני יודע: אני, הייתי מן האחרונים לעבור חקירה.
לקראת שבע בבקר, הורו לנו, השוטרים הארורים, לקחת, כל אחד, כסא אחד ולעבור לשבת, בפינה קטנה בחצר הסמוכה, שם גדרונו כבמכלאה, בגדרות-ברזל (מן הסוג, בו מקיפה המשטרה מתחמים שונים). מרבית-השטח, נמצא בשמש; בשלב הזה, לא היה הדבר חמור מדי - אבל אחר-כך, כמובן, הלך היום והתלהט. אז (שוב, לאחר תחינות חוזרות ונשנות) ניאותו השוטרים, להזיז מעט את הגדר (ולהצמידה לגדר החיה), על-מנת לאפשר לנו, בחלקנו לפחות, לשבת בצל.
כל אותו זמן, הוסיפו השוטרים, לקחת אחד-אחד מאיתנו לחקירה. התחננו זמן-מה, אז קיבלנו ג'ריקן-מים וכוסות חד-פעמיות. התחננו עוד הרבה, אז קיבלנו....~אוכל~ (לחמניות עם מעט מאד גבינה לבנה, שהיו הסנדביצ'ים הכי-בלתי-אכילים, שפגש מי-מאיתנו אי-פעם, מן-הסתם). אחת הבחורות, בהירה מאד ורגישה לשמש, נלקחה בערך אז לחקירה, על-מנת שלא תסבול עוד.
כאשר נתבקשתי (ככולם) לזהות את חפציי (פלאפון ותיק), שאלתי את השוטרת, "אנא ממך, אני מתחנן - תהיי אנושית, כמה זמן, עוד נצטרך לעבור כל זאת? כמה זמן, נצטרך עוד להמתין? אנחנו גמורים"...
השוטרת פטרתני, בשנאה נבזית ורק הודיעתני, שיקח עוד זמן רב מאד.
יש לי הודאה מזעזעת...
במהלך אותן שעות נוראות, הבנתי.
הבנתי כיצד, במשטרים טוטאליטאריים (כמו שישראל הופכת להיות), אנשים בוגדים בכל ערכיהם, אמונותיהם וחבריהם, תוקעים לחבריהם סכין בגב, על-מנת להמשיך לחיות, בחופש יחסי.
הבנתי את 1984: "הוא ידע מי תעמוד, בינו לבין העכברושים".
הבנתי.
אני נלקחתי לחקירה, רק בסביבות עשר ומחצה (החוקר רצה לחקרני, כבר בעשר ועשר דקות בערך, אבל לא היה לו אז, חדר פנוי, אז הורה לי, לשוב לאותה פינה עלובה ולהמתין שם עוד). לפני החקירה, כמובן, ביקשתי לשוחח, עם עורך-דין ולחוקר, כמובן, לא היתה ברירה, אלא להיענות לבקשתי.
שיחה קצרה זו, כך אני מאמין, הצילתני.
אז נחקרתי - ואני מדגיש כאן, קראו זאת היטב:
אך ורק, עם פתיחת-החקירה, נאמר לי, במה אני חשוד, מה העילה, לכל המעצר הזה!!
לא מן היס"מניק, שכלא את כולנו, בחדר הקדמי בבנק "לאומי", בהודעת "כל האנארכיסטים בחדר הזה עצורים".
לא מן השוטרים, שהגיעו למקום מעט אחר-כך.
לא מכל אלה, שהשגיחו עלינו ברחבה, או שהעלונו אל האוטובוס.
לא מן השוטרים, שקיבלונו בתחנת "גלילות".
לא משום שוטר שהוא שם, במרוצת כל זמן-שהייתנו, בתחנה הארורה והמפלצתית הזאת.
אלא אך ורק אז, מעט לפני אחת-עשרה אם אינני טועה = כאחת-עשרה שעות, לאחר שנעצרתי!!
החוק בישראל, כבמדינות אחרות, מחייב למסור לעצור, מיידית ברגע-המעצר, את העילה למעצרו.
וזה לא היה עיכוב - וזאת משתי סיבות:
• האחת - כאמור, החל ביס"מניק הכולא ואילך, בפירוש השתמשו השוטרים, במלה:"עצור"!! "כל האנארכיסטים בחדר הזה עצורים"; "אתה עצור, שב בשקט"; ועוד ועוד,במשך כל אותן שעות מזוויעות.
• השנייה - על-פי החוק בישראל, אין לעכב אדם, ליותר משלוש שעות - ואם המדובר, במספר גדול של אנשים (כפי שהיה המקרה כאן), ניתן להאריך זאת, בשלוש שעות נוספות, כלומר: בשום-פנים-ואופן, לא יותר, משש שעות בסך-הכל, מרגע העיכוב ועד לשחרור (אסמכתא: http://www.acri.org.il/he/?p=20302).
כלומר: לו היה זה עיכוב, או-אז, קצת לפני שש בבקר, חייבים היו השוטרים, להביאנו לבית-משפט - או לשחררנו (בין שבערבות ובין שבלעדיה).
כלומר: כך או כך, עברו השוטרים, על החוק, גם בנקודה זו (כמו גם, כמובן, בכל התנהלותם מולנו, למן הדחיפות האלימות באבן-גבירול, עבור דרך הכליאה בסניף "לאומי" ועד לכל היחס כלפינו, במרוצת כל שעות-שהותנו, בתחנת "גלילות").
הסעיפים בהם אני חשוד, כך נאמר לי, הינם:
• השתתפות בהפגנה בלתי-חוקית (נתון לוויכוח - הדברים בפירוש אינם כה חד-משמעיים)
• הפרעה לסדר הציבורי (אין שום עבירה כזאת, בספר-החוקים הישראלי - ככל שמשטרת-ישראל, נתניהו, ליברמן וחולדאי, כמובן, היו משתוקקים שתהיה)
• פגיעה ברכוש במזיד
• וחסימת-כבישים
(למיטב זכרוני, בסדר הזה)
בנגע לסעיף הראשון, השבתי, שלמיטב-הבנתי, היתה ההפגנה לגיטימית לחלוטין, כי במדינה דמוקרטית, מותר למחות!!
בנגע לסעיף השלישי, השבתי, שאני לא פגעתי בדבר - ואם היתה פגיעה כזאת, אני אינני יודע עליה, היא לא היתה, לא מצדי ולא מצד אף-אחד מן האנשים, שאני ראיתי.
ובנגע לסעיף הרביעי, השבתי, שראיתי, שהמשטרה חסמה כבישים, על-מנת לאפשר לנו לצעוד - ואם הסיכומים המוקדמים, היו שונים בדבר-מה, לא הייתי מודע לכך.
כעת - חשדות אלה, לא הופנו, באופן ספציפי כלפיי: כל העצורים,ללא-יוצא-מן-הכלל, נחשדו באותן העבירות עצמן, כבלוק אחד. אז נלקחו ממני, טביעות-אצבעות, גובה וצילומים ונשלחתי לעמוד - עם כל שאר מי, שכבר עברו חקירה - באותה סככה, אשר בקצה מגרש-החניה, תוך שבשטח, כבר מתנהל השחרור בערבות, עליו סיכמו מעט קודם-לכן, עורכי-דיננו המצויינים, עם כוחות-האופל המשטרתיים: ערבות 1500 ש"ח משלי וערבות 1500 ש"ח, משל ערב צד ג', על כך, שבמשך 15 יום, לא נתקרב לשום מקום, בו מתקיימת (אולי) הפגנה, שאולי-אולי יש סכנה, שאיזשהו שוטר יחליט, שמתחשק לו, כך פתאום, להכריז עליה, כבלתי-חוקית; כלומר, עקב זהירות משפטית, אני בהחלט מעדיף, שלא להגיע כלל וכלל לתל-אביב, לפני ה-9 ביולי....מה שבטוח!!
מה, לפתע-פתאום, איזשהו שוטר (או החולדה בעצמו ובהיעדר-כבודו) יחליט, שישיבתנו בשדרות רוטשילד, לדוגמא, היא בלתי-חוקית - והופה-לה!! עוד לפני שאבין, מה קורה סביבי, אמצא עצמי ב"גלילות" (או מקום אחר כלשהו, מן-הסתם מזוויע בדיוק בה-במידה), עם תביעה על-סך 1500 ש"ח (בערך כל הכסף, שיש לי לכל ההוצאות, למעט שכר-דירה, למשך חדש תמים!!) ניתכת על ראשי...
כך רוצחים, הממשלה ועיריית תל-אביב והטייקונים, את המחאה החברתית, בעודה באיבה.
משטרת ישראל... אולי באמת, הגיע כבר הזמן, לדאוג לאיזשהו דרכון זר ולנסוע מכאן, עם כרטיס לכיוון אחד...
אני ידעתי, הומלסיות ורעב, בארץ זרה - וידעתי זוועת פי-גלילות.
ופי-גלילות, חברות וחברים, עוד יותר נוראה.
סופר, משורר, עורך, הוגה-דעות, פובליציסט, אינטלקטואל, פעיל פוליטי, מתרגם, רעיונאי ("קופירייטר"), מעצב והומוריסטן רחובותי מקורי ביותר. בשנים 2005-2007 למדתי, באוניברסיטה העברית - הר הצופים (לימודי הודו, בורמה, רוסיה, פולין ואוקראינה, לשון עברית ומעט בלשנות כללית). יליד-רחובות (1975) והתגוררתי גם בתל-אביב (1998-1999 ו-2001), בבודאפשט (1998), בחיפה (2004-2005) ובירושלים (2005-2007). מרקסיסט, אנארכיסט, נודיסט, דאואיסט, רומנטי מאד, מחבק-עצים ומבטל-מגדר. מאמין בדת הפרדס.
